היי :) מרגישה יצירתית כמו שאתם רואים במפריד D:
יואווווווו לא יכולה לחכות עד שאני אגמור כבר לשכתב את הספר!
כ"כ מתרגשת [!!!]
אם אני רק אמצא זמן... יש לי מלא שיעורי בית כי אני בכיתה של סוג של מחוננים, וגם עוד מעט תיכון... ועכשיו אמא שלי ודוד שלי רוצים שאני אכין להם דברים בפוטושופ :))
אל תדאגו לי, אני אמצא.
אני רק מקווה שאתם {אנשים בארץ ישראל הקטנה והיפה שלנו} תאהבו את הספר כמו שאני אוהבת אותו
ואם לא, לא נורא. אני פשוט אתחיל לעבוד על האחרים (:
יש לי מלאאאאאא רעיונות לספרים.
נגיד, לאחרונה שמעתי שיר כ"כ עצוב שאני חייבת לכתוב עליו ספר מתישהו.
נכון יש את הימים האלה שאתם מרגישים כאילו כולם נגדכם?
זה קרה לי לפני כמה ימים ורציתי לכתוב כמה שהם עולים לי על העצבים לפעמים (כמו שבא לי לזרוק על אחותי כיסא לפעמים כי היא מה-זה מעצבנת)
אבל היום? אני מרגישה הרבה יותר טוב :))
בכללי- אני בנאדם דיי נחמד, אני חושבת.
יש בכיתה שלנו מין חבורה כזאת של "מקובלים"(במרכאות, כי בשכבה אנחנו נחשבים כיתה של חננות למרות שבעצם אנחנו כ"כ לא) אז אצל הבנות, הן 4. יש ילדה אחת שהכרתי עוד מהיום הראשון בחטיבה - הייתי הראשונה לדבר איתה בכלל.
קיצר, היא התחברה עם רובן - שתיים/שלוש(השלישית לא ממש) מתוך הארבע. את הרביעית היא שונאת. כל פעם שהיא איתן היא יושבת בצד עם האוזניות והפלאפון.
עכשיו אני לא ממש מכירה אותה טוב, אנחנו רק מדברות קצת מדי פעם.
אבל אני? בכל פעם שאני רואה אותה יושבת לבד ככה אני באה ומתיישבת לידה. אפילו לא אכפת לי (טוב, אולי רק קצת) שהיא לפעמים מתעלמת ממני - ולא שהיא שונאת אותי או משהו. (אין מישהו ששונא אותי. בחיי שאני לא מחפשת לריב ויש לי מלא חברות שאומרות שאף פעם לא רבנו ואנחנו חברות כבר שנים)
אז אני יושבת לידה עד שהיא הולכת או עד הצלצול.
הנקודה שלי היא שאני מטבעי הולכת למקום עם הכי פחות אנשים ולא איפה שהכי הרבה.
אני בנאדם נחמד:)
טוב אני חושבת שזה מספיק להיום XD
ביי חבר'ס :))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה