יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

27.12

נכון שכתבתי ממש לא מזמן אבל אני חייבת להראות לכם!
זה היה אמור להיכנס אצלי בספר אבל בסוף לא נכנס...
זו גרסה לסיפור רפונזל (פעמונית בעברית, המקור בגרמנית - אל תשאלו מאיפה אני יודעת אבל זה ויקיפדיה D: )
אז חשבתי אולי לכתוב ספר אגדות כזה עם גרסאות שלי לאגדות הישנות
אם דיסני יכולים - אז גם אני, לא?


היו הייתה פעם משפחה קטנה וענייה. שני הורים ולהם ילדה קטנה. האבא היה גונב ירקות מגינתה של מכשפה, כי לו לא היה כסף לקנות אוכל למשפחתו. המכשפה הבינה ללבו והעלימה עין מהגניבות של האיש העני. פעם ראתה המכשפה שהאיש גונב פרחי פעמוניות מגינתה אותם אהבה עד מאוד. זעמה המכשפה על האיש העני אבל לא הענישה אותו כלל. כעבור זמן מה חלו הורי המשפחה הענייה במחלה נדירה וחשוכת מרפא שממנה מתו. הילדה המסכנה נשארה לבדה. המכשפה שמעה את אשר קרה להוריה של הילדה ומיהרה לקחת את הילדה למגדל שבו גרה ולטפלה ולגדלה. המכשפה קראה לילדה רפונזל. גדלה הילדה הקטנה לנערה יפיפייה בעלת שיער ארוך במיוחד במגדל המכשפה, כשהיא לא מכירה אף נפש חיה מלבד המכשפה. שאלה יום אחד רפונזל את המכשפה על הוריה והמכשפה סיפרה לה את אשר קרה להם. רפונזל לא האמינה למכשפה והאשימה אותה ברצח הוריה. המכשפה טובת הלב לא האמינה שרפונזל שאותה גידלה בעקבות מות הוריה חושבת כך. היא ניסתה לשכנע את רפונזל שלא כך הוריה מתו, אבל ניסיונותיה היו לשווא. רפונזל הייתה בשלה ולא הקשיבה למכשפה. רפונזל גם הייתה בטוחה שנחטפה אל המגדל ולא ידעה שהמכשפה גרה במגדל מפני שבני האנוש צדו מכשפות. יום אחד, המכשפה הלכה ליער לחפש מרכיבים לשיקוייה. באותו זמן שהמכשפה נעדרה מהמגדל קראה רפונזל לנסיך שהיה מטייל ליד המגדל בכל בוקר. היא שלשלה מהחלון את צמתה הארוכה ואמרה לנסיך לטפס עליה למעלה. רפונזל ידעה שהמכשפה אמורה לחזור בכל רגע. כשחזרה המכשפה למגדל ראתה את הנסיך עם רפונזל. הנסיך המבולבל לא הבין בכלל מה קורה. המכשפה זעמה על רפונזל על אשר הביאה את הנסיך למגדל מפני שהנסיך נודע ברשעותו ואם ידע על המכשפה היה הורג אותה. רפונזל המרוצה שלשלה שוב את צמתה הארוכה והנסיך טיפס עליה למטה. הנסיך לא ידע –  למזלה של המכשפה – מה בדיוק היה שם, אבל זה היה חלק מתוכניתה הערמומית של רפונזל שלא הייתה תמימה לגמרי אחרי הכול. בליל אותו יום גזרה רפונזל את צמתה הארוכה וקשרה אותה לרגל שולחן כבד שהזיזה אל מתחת לחלון. רפונזל טיפסה על השולחן ובעזרת הצמה ששלשלה מהחלון ירדה למטה וכך ברחה מהמגדל. כשהגיעה לממלכה סיפרה רפונזל שהמכשפה רצחה את הוריה, חטפה אותה למגדל והתאכזרה אליה. הנסיך אישר את דבריה בכך שראה את המכשפה הזועמת. מאז ועד היום כול בני האנוש בטוחים שהסיפור של רפונזל הערמומית הוא האמת, אבל אנחנו יודעים באמת מה היה שם.

***מועתק ממסמך וורד! :P



 אשמח לשמוע תגובות
אני יודעת ששני הסיפורים שלי על סופיה לא יצאו משהו
הראשון היה סתם אילתור
השני פשוט סיפרתי את החלום שלי בדיוק איך שאני זוכרת אותו (איזה מוזר שהיא הופיעה לי בחלום!)
ורק שתדעו, מה שכתוב כאן (על רפונזל) נערך פעם אחרונה ב- 23.3.2011 אז אל תשפטו אם זה לא כזה טוב כי כנראה שהוא עוד צריך עריכה


עד הפעם הבאה

אל"א / O.L.E


יום שבת, 24 בדצמבר 2011

בין 24.12 ל- 25.12

לא באמת חשבתם שאני לא אכתוב ביום הולדת שלי, נכון? (;

היה לי יום ממש עמוס. חיפשנו כל הבוקר מסעדה (שיש בה דברים שאני אוהבת, אני ממש בעייתית באוכל) שמוכנה לשמור לנו מקום אבל אף אחד לא רוצה בשבת :(
בסוף לקחנו אוכל לבית של דודים שלי, כי לבת דודה שלי יש יום הולדת באותו יום :)
ואז, חזרנו הביתה והתארגנו לצאת שוב, הפעם לבית של חברים להדלקת נרות ו (ניסיון ל) גיבוש קבוצתי :P


והנה אני כאן בבית, כותבת אליכם, אנשים חביבים ;)

אני ממש שמחתי שראיתי בהודעות במשחק ברכות, באמת!
אז נכון שלא היה יום מושלם - אבל מספק.
גם כי בסוף ירד קצת גשם :)


יש אנשים שפשוט לא מבינים סימנים.
כמו הילד המעצבן ההוא מהכיתה שלי.
כל השבוע הוא כבר מתווכח איתי על כמה שקנדה מוזרה וכמה זה איכס, וזה לא יפה מצדו כי דודה ובת דודה שלי גרות בקנדה, אז התחלתי להחזיר לו באותו מטבע על אוקראינה (הוא אוקראיני) והוא אמר שאני לא מקורית.
אמרתי לו להפסיק אבל הוא לא עוזב! שיואו, זה כזה מעצבן.

טוב, דברים אחרים.
עובדות שגליתי על מפלצת הספגטי המעופפת:
*הלבוש הרשמי של מאמיניה הוא תלבושת פיראטים.
*הישויות היחידות שעליוניות יותר ממנה הן צ'אק נוריס ואלוהים (שבעצם יצרו אותה)
* היא שתלה הוכחות לאבולוציה כדי לבדוק את אמונתם של מאמיניה


אוף, אני שונאת את מחסומי הכתיבה האלה.
יש לי מלא התחלות ואפילו סופים, אבל אני לא יודעת איך להמשיך
טוב, רק צריך לחכות :)


אני ממש עייפה אז זה הכל לבנתיים D:
ורק שתדעו (לגבי מפלצת הספגטי המעופפת וכנ"ל לכל דבר על-טבעי אחר) שאני מאמינה בכל מה שאי-אפשר להוכיח שאינו קיים.
ביי :)
אל"א / ole

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

18.12

וואו, אני מתחילה לכתוב יותר ויותר בכל חודש :)


מישהי פשוט עשתה לי את השבוע (בלי שמות, סמיילי קורץ (; )
ואני מתלהבת [יאיי!]
בנוסף עוד 6 ימים יומולדת, ואני סופרת את הימים אם לא שמתם לב :P


אז ככה. השבוע קיבלתי ציונים דיי נמוכים בתנ"ך ואזרחות
ובמקצועות שאני דיי חלשה בהם קיבלתי 90+ (מתמטיקה פליכס ופיזיקה)
אבל זה לא מזיז לי.
אני במילא רוצה ללמוד קולנוע D:

כי אני צריכה מקצוע חלופי
אמרו לי שכתיבה זה לא מקצוע רווחי במיוחד.
אני לא דואגת, אני אמצע משהו :)



יש שיר שלא שמעתי הרבה זמן ונתקלתי בו לאחרונה.
קוראים לו HERO ושרה אתו SUPERCHICK תחפשו ביוטיוב אבל תכנסו לזה עם המילים ברקע סגול
משולב שם קטע על תלמידים אמיתיים!
באמת שחשוב לי שתראו את זה...
למרות שזה עצוב זה נכון ולמרות שזה לא כ"כ נפוץ בארץ זה עדיין קורה!
לפני הרבה זמן, בפעם הראשונה ששמעתי אותו כ"כ התחברתי אליו (במיוחד לבית השני...) שזה היה ממש עצוב
אבל עכשיו השתניתי ולטובה
ושתדעו שיש כאלה שלא מסוגלים לעבוד דברים כאלה בעצמם.
זה חשוב שראו את הסרטון הזה.



אני יודעת שקצת ביאסתי אתכם עכשיו אבל זה חשוב.

טוב, לדברים משמחים יותר, אני חייבת לשירותים XD
---
חזרתי! משמח, הא?

טוב עכשיו שני שירים שעושים לי מצב רוח טוב: 
MY CHIMICAL ROMANCE - DEAD
FALLING IN REVERS - I'M NOT A VAMPIRE
לא נשמע ממש אופטימי אבל אחלה של שירים :)




טוב אין לי מה לכתוב לכם אז עד הפעם הבאה... תזכרו, שהחיים יפים! (כאילו, לפעמים, סמיילי קורץ (; )

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

14.12

אנשים! נכון שהם בכל מקום? זה ממש מלחיץ! ;P
כאילו הם עוקבים אחריי.


אז אם עוד לא סיפרתי, יש לי חלומות מוזרים שאין לי מושג איך לפענח והאינטרנט לא ממש עוזר לי.
לא משנה.
שילבתי בספר שכתבתי חלום אחד וגם בשני למרות שרק התחלתי לכתוב הכנסתי כבר שני חלומות
והתחלתי לכתוב ספר שמבוסס כולו על חלום
אבל זה לא מה שרציתי לספר!
אז ככה:
אתמול היה לי חלום מפחיד. לא מפחיד במובן של מפחיד אבל עדיין.
ההתחלה שלו לא חשובה ואני לא ממש זוכרת אבל היה שם משהו עם רוח של תינוק (זה לא חדש לי כי בקיץ לפני כיתה ז חלמתי חלום ביולי ואז עוד אחד באוגוסט על רוחות של ילדות קטנות)
ונסיעה ליד יערות.
לא משנה ;)
קיצר, עליתי במעלית אטומה כזאת לכלא ל-77 שנים [WTF?] כשאני ג'וליוס רוט (אל תשאלו) אבל כשהגעתי למעלה הייתי עצמי.
אני לא בדיוק זוכרת אבל התמונה ש החלום כאילו קפאה והיה כזה: בתפקיד אורח שחר חסון ומיקי גבע (לא יודעת מה הם קשורים)
אבל הכי חשוב היה שסבתא שלי הייתה שם. אז התיישבתי לידה.
אחר כך, שחר חסון היה למטה והוא ברח, עמד לנסוע מהבניין עם מכונית חבוטה כזאת
ואז התחיל קרב יריות (עם רובים-רובים, כאלה ענקיים של מלחמות וזה) בין אישה אחת (נראה לי שזו הייתה קרובת משפחה שלי אבל אני לא בטוחה) ושחר חסון.
בסוף שניהם מתו.
ואז סבתא שלי רצתה להאשים אותי ברצח של שניהם!
אז התחלתי לבכות בהיסטריה (בחלום, כן?) והיא אמרה "מה, אז שיאשימו אותי?"
שאלתי אותה למה אי אפשר להגיד שהם הרגו אחד את השני והמשכתי לבכות ואז התעוררתי מהשעון המעורר

ותאמינו או לא, זה חלום נורמלי בשבילי! חוץ מהקטע של סבתא שלי. והיא דווקא זו שאני יותר אוהבת מהסבתא השנייה.
אין לי מושג למה היא האשימה אותי ברצח.


ועכשיו משהו שמח!
עוד 10 ימים יומולדת! יאיי :)

בחופש חנוכה :P

אז... נתראה מתישהו, אולי בחלום הבא :)
ד"א היה לי חלום לא מזמן שהייתי בארבי [WTF?].

טוב ביי!

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

10.12

היי :)
היום יש יומולדת לדודה שלי (יש הרבה במשפחה שלי בדצמבר) אבל היא בקנדה
:(


אז ככה. 
סיימתי את הכל-הכל-הכל בספר! יאיי !
כבר שלחתי לדוד שלי (הוא גר בהולנד אבל הוציא כבר 2 ספרים בארץ)
אבל הוא לא כתב לי חזרה כלום אז אני עדיין מחכה (ובנתיים כבר התחלתי לכתוב את הספר השני ששש...)
ואני גם עובדת על כל שאר ההתחלות לספרים שיש לי D:


ההמנון החדש שלי הוא Defying Gravity של GLEE [ http://www.youtube.com/watch?v=mM1fQBZKwzM ]
יש לי עוד כמה שירים שהם הימנונים שלי לחיים אבל הוא החדש מביניהם :)


המוטו שלי לחיים הוא - אם כל העולם אומר את אותה שטות זו עדיין שטות.
אז לפעמים אני יוצאת מטומטמת בגלל שאני לא הולכת עם כולם אבל לא אכפת לי D:

אה, ותזכרו :
אם היום הוא היום, הוא עכשיו.
אם אתמול הוא אתמול, הוא עבר.
אם מחר הוא מחר, הוא עתיד.
אבל אם היום הוא היום - גם מחר הוא היום. 
מסקנה:
אל תחכו למחר, כי הוא אף פעם לא יגיע.

לא בטוח שהבנתם, אבל אני ניסיתי :) 
XD CRAZY ME


אני מעצבת בפוטושופ, כמו שכבר הבנתם.
אז הכנתי כמה דברים:








[אני ממש אהבתי את התמונה הזאת שהכנתי:) רק שבהתחלה היה כתוב שם את השם שלי אז  טשטשתי וכתבתי OLE על זה, שזה ראשי התיבות של השם שלי באנגלית]



ביי לבנתיים :))

אל"א X)

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

4.12.2011

היום אחלה של יום!
לסבתא שלי היה יום הולדת (וגם לילד מהכיתה שגם היה איתי ביסודי, בגלל זה יש לו את התאריך השני הכי מגניב אחריי)
וגם באתי לבית-ספר עם הפלסטר של הניתוח... זה רק ניתוחון בפרצוף לא משהו רציני ;)
רק מה שנאתי? בית ספר! אני שונאת ללכת לשם.
באמת שהייתי מעדיפה ללמוד מהבית וגם 100% שהייתי מצליחה
אבל אין מה לעשות, בחיים לא ירשו לי :(



אני לא משעממת, ואני לא רעה (יותר מדי) ואני שונאת שמכריחים אותי להיות צבועה.
נגיד יש את אלה שאומרות "מתה עלייך כפרה" או משהו כזה ואפילו אין להן מושג מה צבע העיניים שלך.(בעיקר בנות)
בדר"כ אני מנסה להתחמק מתשובה אבל לפעמים אין לי ברירה אלה להחזיר להן(/ם) משפט דומה.

אני שונאת-שונאת-שונאת את החברים מזויפים שלי.
לא שאין לי חברים, אלא שהם לא איתי בכיתה ואני לא רוצה להיות לבד בין כל הרוסים...
לא שאני גזענית או משהו אבל הם מדברים הרבה ברוסית וזה גורם לי להרגיש בחוץ.
בשביל זה יש לי את החברים המזויפים.
אני לא מחבבת אותם אבל לפחות אני לא לבד.
אפשר להגיד שכל מה שמעניין אותם זה שיעורי בית ודברים שקשורים וזה מה-זה מעצבן.
נגיד, שאחת מהם באה אליי היא ישר (רק נעלתי את הדלת) התיישבה להוציאה מחברות.
כל מה שעשינו בכל הזמן שהיא הייתה אצלי זה ש"ב, תארו לכם! ואחרי זה היא עוד אומרת לי "היה כיף" [!!!]
אוף!
זה לא שאני לא חברותית, כן? אני פשוט לא מדברת רוסית והחיים שלי לא סובבים על לימודים.
איזו כיתה מ*****ת.
סליחה, אני פשוט לא אוהבת לקלל :)




טוב התחיל המירוץ למיליון.
ביי :))

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

25.11

היי אנשיםםםםםםם :))

מכיוון שאני הולכת לבד ברגל (אהמ--ע-צ-ל-נ-י-ם--אהמ)
יש לי הרבה זמן לחשוב, וכשאני חושבת זה בדרך כלל מגיע לעל-טבעי בסופו של דבר.
בשנה שעברה החלטתי שבגלגול הקודם הייתי פיה/אלפית ונענשתי להיות בגלגול הזה בת אדם כי שנאתי אותם
ואני עדיין שונאת בני-אדם (תקשיבו לשיר http://www.youtube.com/watch?v=FotCW5OIFZc ותבינו, אלה חלק מהסיבות)
אני גם מאמינה שנהרגתי בתלייה ועקרו לי את העיניים לפני כן בגלל שיש לי רגישות לזה..
כלומר, כל פעם שמדברים על המבנה של העיניים אני מרגישה חולשה בעפעפיים או משהו כזה


יאווווו עוד מעט יומולדת D:
אני אהיה בת 15 :))


אהאהאהעעעעע אפשר להגיד שבשבוע הבא סיימתי!!!!
וואווווו.
אני כ"כ רוצה שהספר שלי כבר יצא...!
 מחכה בקוצר רוח (:

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

16.11.2011

היי :) מרגישה יצירתית כמו שאתם רואים במפריד D:
יואווווווו לא יכולה לחכות עד שאני אגמור כבר לשכתב את הספר!
כ"כ מתרגשת [!!!]
אם אני רק אמצא זמן... יש לי מלא שיעורי בית כי אני בכיתה של סוג של מחוננים, וגם עוד מעט תיכון... ועכשיו אמא שלי ודוד שלי רוצים שאני אכין להם דברים בפוטושופ :))
אל תדאגו לי, אני אמצא.

אני רק מקווה שאתם {אנשים בארץ ישראל הקטנה והיפה שלנו} תאהבו את הספר כמו שאני אוהבת אותו
ואם לא, לא נורא. אני פשוט אתחיל לעבוד על האחרים (:
יש לי מלאאאאאא רעיונות לספרים.
נגיד, לאחרונה שמעתי שיר כ"כ עצוב שאני חייבת לכתוב עליו ספר מתישהו.


נכון יש את הימים האלה שאתם מרגישים כאילו כולם נגדכם?
זה קרה לי לפני כמה ימים ורציתי לכתוב כמה שהם עולים לי על העצבים לפעמים (כמו שבא לי לזרוק על אחותי כיסא לפעמים כי היא מה-זה מעצבנת)
אבל היום? אני מרגישה הרבה יותר טוב :))

בכללי- אני בנאדם דיי נחמד, אני חושבת.
יש בכיתה שלנו מין חבורה כזאת של "מקובלים"(במרכאות, כי בשכבה אנחנו נחשבים כיתה של חננות למרות שבעצם אנחנו כ"כ לא) אז אצל הבנות, הן 4. יש ילדה אחת שהכרתי עוד מהיום הראשון בחטיבה - הייתי הראשונה לדבר איתה בכלל.
קיצר, היא התחברה עם רובן - שתיים/שלוש(השלישית לא ממש) מתוך הארבע. את הרביעית היא שונאת. כל פעם שהיא איתן היא יושבת בצד עם האוזניות והפלאפון.
עכשיו אני לא ממש מכירה אותה טוב, אנחנו רק מדברות קצת מדי פעם.
אבל אני? בכל פעם שאני רואה אותה יושבת לבד ככה אני באה ומתיישבת לידה. אפילו לא אכפת לי (טוב, אולי רק קצת) שהיא לפעמים מתעלמת ממני - ולא שהיא שונאת אותי או משהו. (אין מישהו ששונא אותי. בחיי שאני לא מחפשת לריב ויש לי מלא חברות שאומרות שאף פעם לא רבנו ואנחנו חברות כבר שנים)
אז אני יושבת לידה עד שהיא הולכת או עד הצלצול.
הנקודה שלי היא שאני מטבעי הולכת למקום עם הכי פחות אנשים ולא איפה שהכי הרבה.
אני בנאדם נחמד:)


טוב אני חושבת שזה מספיק להיום XD
ביי חבר'ס :))

יום שני, 10 באוקטובר 2011

היי (:

ברוכים הבאים לעולם שלי. חשוב שתדעו, אני לא נורמלית. אבא שלי וחברים שלי אומרים שאני צריכה ללכת לפסיכיאטר. האמת? יש מצב. אני לא מאמינה במונח "נורמליות". לא נראה לי שקיים מישהו כזה. כולם שונים. כווווווווולם. ו-"נורמלי" פירושו שגרתי, רגיל. בקיצור: כולם מיוחדים, אבל אני ממש מיוחדת.




את התמונות כמו זו שבפרופיל שלי הכנתי בפוטושופ, לבד. אני מוכשרת D: ואני לא חושבת שזה רע להגיד על עצמך את התכונות הטובות שאתה יודע שיש לך. זו לא אנוכיות - זו מודעות. אלא אם כן מגזימים.




טוב... אין לי כ"כ זמן עכשיו לכתוב הרבה אז - נתראה. ביי בנתיים:))